הבשורה על-פי מרקוס 15

¹השכם בבוקר נפגשו ראשי הכוהנים, הזקנים, הסופרים וכל חברי הסנהדרין כדי להתייעץ על הצעד הבא. הם החליטו לשלוח את ישוע בליווי משמר מזוין אל פילטוס, המושל הרומאי.

²"האם אתה מלך היהודים?" שאל פילטוס.

"אתה אומר," השיב ישוע.

ראשי הכוהנים האשימו אותו בפשעים רבים. "מדוע אינך מגן על עצמך?" שאל פילטוס בתמיהה. "מה יש לך לומר?" ⁵להפתעתו של פילטוס לא ענה ישוע דבר.

⁶כל שנה בחג הפסח נהג פילטוס להוציא לחופשי אסיר יהודי אחד, לפי בחירת העם. ⁷באותו זמן היה בכלא אסיר יהודי בשם בר-אבא, אשר הואשם ברצח (יחד עם אחרים) בעת אחת המרידות.

⁸בינתיים החל ההמון לבקש מפילטוס שישחרר אסיר אחד כמנהגו.

⁹"האם אתם רוצים שאוציא לחופשי את מלך היהודים?" שאל פילטוס. ¹⁰הוא הציע לשחרר את ישוע, כי הבין שראשי הכוהנים אסרו אותו מתוך קנאה.

¹¹אולם ראשי הכוהנים הסיתו את ההמון לדרוש את שחרורו של בר-אבא במקום שחרורו של ישוע.

¹²"אם אשחרר את בר-אבא, מה אעשה עם איש שאתם קוראים לו מלך היהודים?" שאל פילטוס.

¹³"צלוב אותו!" צעקו.

¹⁴"אבל מדוע?" לא הבין פילטוס. "מה עשה?" הם לא ענו, ורק הגבירו את צעקותיהם: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

¹⁵פילטוס רצה למנוע מהומות אז נכנע לדרישת ההמון. על כן שחרר את בר-אבא מבית-הסוהר וציווה להלקות את ישוע בשוטים.

לאחר מכן לקחו החיילים הרומאים את ישוע לחצר הארמון. הם קראו לכל חיילי המשמר, הלבישו את ישוע בגלימת ארגמן, הכינו לו זר מקוצים ארוכים ודוקרניים והניחו את הזר על ראשו. ¹⁸הם החלו ללעוג ולצחוק לו: "יחי מלך היהודים!" ¹⁹הם הכו אותו באכזריות, חבטו על ראשו במקלות, ירקו עליו, כרעו ברך לפניו והשתחוו לו בלעג.

²⁰כשהתעייפו, הורידו מעליו את הגלימה, הלבישו אותו בבגדיו והובילוהו לצליבה.

²¹החיילים פגשו בדרך את שמעון הקוריני (אביהם של אלכסנדר ורופוס), שחזר מהשדה, ואילצוהו לשאת את הצלב של ישוע למקום הצליבה.

²²ישוע הובא למקום הנקרא "גלגלתא", כלומר "מקום הגולגולת". ²³הם הגישו לו יין מסומם, אך הוא סרב לשתות. ²⁴לאחר מכן הם צלבו אותו וערכו הגרלה על בגדיו.

²⁵בשעה תשע בבוקר צלבו את ישוע.

²⁶מעל ראשו היה תלוי שלט שאשמתו כתובה עליו: "מלך היהודים".

²⁷באותו בוקר נצלבו איתו שני פושעים: אחד לימינו ואחד לשמאלו, ²⁸וכך התקיים הפסוק^[a]: "ואת פושעים נמנה."

העוברים והשבים קיללו אותו ולעגו לו: "הבה נראה אותך כעת הורס את בית-המקדש ובונה אותו מחדש תוך שלושה ימים! אם אתה גיבור כזה, מדוע אינך מציל את עצמך ויורד מהצלב?" ³¹גם ראשי הכוהנים והסופרים עמדו סביבו ולעגו לו. "הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!" צחקו.

³²"משיח שכמוך!" קראו לעברו. "מלך ישראל, הבה נראה אותך יורד מהצלב, ואז נאמין למה שאתה אומר!" גם שני הפושעים שנצלבו איתו קיללו אותו.

³³בשעה שתים עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.

³⁴בשעה שלוש זעק ישוע זעקת שבר: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?"^[b]) ³⁵אחדים מהאנשים שעמדו שם חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. ³⁶איש אחד רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מוט ארוך והגיש אותו לישוע. "הבה נראה אם אליהו באמת יציל אותו!" קרא האיש.

³⁷באותו רגע זעק ישוע זעקת שבר נוספת ונפח את נשמתו.

³⁸בבית-המקדש, הפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים נקרעה לשניים מלמעלה למטה.

³⁹קצין רומאי אחד, שעמד בין הצופים וראה כיצד נפח ישוע את נשמתו, קרא: "הוא באמת היה בן-אלוהים!"

גם נשים עמדו במרחק מה וחזו בצליבה; ביניהן היו מרים המגדלית, מרים (אמם של יעקב ויוסי) ושלומית. כל אלה האמינו בישוע ואף שרתו אותו בהיותו בגליל. היו שם עוד נשים רבות אשר הלכו אחריו לירושלים.

כל זה התרחש ביום שישי. עם רדת הערב, יהודי נכבד בשם יוסף הרמתי ניגש לפילטוס וביקש את גופתו של ישוע. יוסף היה חבר בסנהדרין והאמין בביאת המשיח באותה עת. ⁴⁴פילטוס לא האמין שישוע כבר מת, ולכן ביקש מאחד מקציניו שיוודא את הדבר. ⁴⁵הקצין בדק ואישר שאכן ישוע כבר מת, ורק אז הרשה פילטוס ליוסף הרמתי לקחת את הגופה.

⁴⁶יוסף קנה סדין גדול, הוריד את גופת ישוע מהצלב, עטף אותה בסדין וקבר את ישוע בקבר חצוב בסלע. הוא סתם את פתח הקבר בסלע גדול. ⁴⁷מרים המגדלית ומרים אמו של יוסי ראו את המקום שבו נקבר ישוע.