הבשורה על-פי מרקוס 10

¹ישוע עזב את כפר-נחום והלך דרומה, לגבול יהודה ולאזור שממזרח לנהר הירדן. שוב התאסף סביבו קהל גדול, וישוע לימד אותם כמנהגו. ²פרושים אחדים שבאו לנסותו שאלו: "האם אתה בעד גירושין או נגדו?"

³"מה אמר משה רבנו בקשר לגירושין?" שאל ישוע. ⁴"משה אמר שמותר להתגרש," השיבו הפרושים. "הוא אמר שבעל הרוצה לגרש את אשתו צריך לכתוב לה ספר כריתות (מכתב גירושין), וזה כל מה שנדרש ממנו." ⁵"האם אתם יודעים מדוע התיר משה גירושין?" השיב ישוע. "אני אגיד לכם למה: משה לקח בחשבון את האופי העקשני שלכם. הרי מובן מאליו שאלוהים לא ברא איש ואישה כדי שייפרדו, אלא להיפך – אלוהים ברא איש ואישה כדי שיתאחדו לעולם בברית הנישואין. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ⁸ודבק באשתו והיו לבשר אחד^[a]. ⁹וכך אסור לאיש להפריד את מה שאלוהים איחד."

¹⁰מאוחר יותר, כשנשאר ישוע בבית לבד עם התלמידים, שוב העלו את הנושא. ¹¹ישוע הסביר להם: "בעל המגרש את אשתו משום שברצונו להתחתן עם אישה אחרת, נחשב לנואף. ¹²ואישה המגרשת את בעלה ומתחתנת בשנית נחשבת גם היא לנואפת."

¹³פעם הביאו אליו מספר אמהות את ילדיהן, כדי שיברך אותם, אולם התלמידים גירשו את האמהות וביקשו מהן שלא להטריד את ישוע.

¹⁴כשראה ישוע מה עושים תלמידיו, זה לא מצא חן בעיניו. "הניחו לילדים לבוא אלי; אל תגרשו אותם! הרי לכאלה שייכת מלכות האלוהים. ¹⁵אני אומר לכם: מי שלא יבוא אלי כמו ילד, לא יוכל להיכנס למלכות האלוהים." ¹⁶ישוע חיבק את הילדים, הניח ידיו על ראשם וברך אותם.

¹⁷יום אחד כאשר ישוע יצא לאחד ממסעותיו, בא אליו אדם בריצה שנפל לרגליו ושאל: "רבי הטוב, כיצד אוכל לרשת חיי נצח?"

¹⁸מדוע אתה אומר שאני טוב?" שאל ישוע. "רק אלוהים טוב. ¹⁹אך בתשובה לשאלתך, אתה הרי מכיר את המצוות: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תהיה עד שקר, לא תחמוד, כבד את אביך ואת אמך?"

²⁰"רבי", ענה האיש, "תמיד שמרתי את כל המצוות האלה."

²¹ישוע הביט בו באהבה. "עליך לעשות עוד דבר אחד; עליך למכור את רכושך ולתרום את הכסף לעניים – כדי שאוצרך יהיה בשמים – ולאחר מכן לך אחרי."

²²האיש התעצב מאוד והלך לדרכו, כי היה עשיר מאוד.

²³ישוע הסתכל ואז אמר לתלמידיו: "לאיש עשיר קשה מאוד להיכנס למלכות האלוהים." ²⁴דבריו של ישוע הדהימו את התלמידים, ולכן חזר ואמר: "ילדים יקרים, מי שבוטח בכסף וברכוש קשה לו מאוד להיכנס למלכות האלוהים. ²⁵קל יותר לגמל לעבור דרך חוט המחט, מאשר לאיש עשיר להיכנס למלכות האלוהים." ²⁶דבריו אך הגבירו את תמיהת התלמידים. הם שאלו: "אם כך, אז איך אנשים יכולים להיוושע?" שאלו.

²⁷ישוע הסביר להם בסבלנות: "זהו בלתי אפשרי לבני אדם, אבל עם אלוהים הכול אפשרי!"

²⁸פטרוס החל למנות בקול רם את כל הדברים שהוא ושאר התלמידים עזבו למען ישוע. "אנחנו ויתרנו על הכול כדי ללכת אחריך!" אמר פטרוס.

²⁹"אני מבטיח לכם," אמר ישוע, "שכל מי שוויתר על בית, אחים, אחיות, אמא, אבא, ילדים או רכוש למעני ולמען הבשורה, ³⁰יקבל ממני חזרה פי מאה ממה שלכאורה הפסיד: בתים, אחים, אחיות, אמהות, ילדים, אדמות - אך עם כל אלה גם רדיפות, ובעולם הבא יקבל חיי נצח. ³¹אנשים רבים שנראים עכשיו חשובים יהיו חסרי כל חשיבות, ורבים מאלה הנראים עתה חסרי חשיבות יהיו חשובים ביותר!"

³²בדרך לירושלים הלך ישוע בראש, והתלמידים הלכו אחריו בחרדה. ישוע המשיך לספר להם מה יקרה לו בירושלים. ³³"כשנגיע לירושלים," פתח ישוע, "יאסרו אותי ייקחו אותי אל ראשי הכוהנים והסופרים; הם ישפטו אותי וידונו אותי למוות. לאחר מכן ימסרו אותי לידי הרומאים, כדי שיוציאו לפועל את גזר הדין. ³⁴הם ירקו עלי, ילעגו לי, יצליפו בי בשוטים ויהרגו אותי. אבל לאחר שלושה ימים אקום לתחייה."

³⁵יעקב ויוחנן בני זבדי לחשו באוזנו: "רבי, אנחנו רוצים לבקש ממך טובה."

³⁶"איזו טובה אתם רוצים?" שאל ישוע.

³⁷"כאשר תשב על כסא המלכות, אנו רוצים לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך."

³⁸"אינכם יודעים מה אתם מבקשים!" התפלא ישוע. "האם תוכלו לשתות מהכוס שאני חייב לשתות? האם תוכלו להיטבל בטבילה שאני מוכרח להיטבל?"

³⁹"כן!" השיבו.

"אתם באמת תשתו מכוסי ותיטבלו בטבילתי," אמר ישוע. ⁴⁰"אבל איני יכול להבטיח לכם לשבת לימיני ולשמאלי, מפני שמקומות אלה כבר שמורים!" ⁴¹עד מהרה גילו שאר התלמידים את בקשתם של יעקב ויוחנן וכעסו עליהם מאוד. ⁴²ישוע קיבץ סביבו את התלמידים ואמר: "אתם הרי יודעים שמנהיגי הגויים רודים בנתיניהם, ומעניקים כוח וסמכות למי שהם רוצים. ⁴³אבל אצלכם יהא המצב שונה; מי שרוצה להיות מנהיג ביניכם צריך להיות לכם למשרת. ⁴⁴מי שרוצה לעמוד בראש צריך להיות המשרת של כולכם. ⁴⁵אף אני, המשיח, לא באתי לכאן כדי שישרתו אותי, אלא כדי לשרת את האחרים ולעזור להם, וכדי לתת את חיי בתמורה לחייהם של אנשים רבים."

⁴⁶ישוע ותלמידיו באו ליריחו. בצאתם מהעיר הלך אחריהם קהל גדול. בצד הדרך ישב קבצן עיוור בשם ברטמי בן-טימי,

⁴⁷ששמע שישוע מנצרת מתקרב. ברטמי החל לצעוק: "ישוע בן דוד, רחם עלי!"

⁴⁸"שתוק!" ציוו עליו מספר אנשים. אך העיוור לא שתק, אלא הגביר את קולו: "בן דוד, רחם עלי!"

⁴⁹ישוע שמע את תחינותיו של העיוור ועמד מלכת. הוא ביקש לקרוא לעיוור. "התעודד," אמרו לו, "קום! הוא קורא לך." ⁵⁰ברטמי השליך מעליו את סמיכותיו ובא לישוע.

⁵¹"מה אוכל לעשות למענך?" שאל ישוע.

" רבי, אני רוצה לראות!" בכה האיש.

⁵²"כמובן," השיב ישוע. "אמונתך ריפאה אותך; לך לשלום." ואכן עיניו נרפאו והוא הלך בדרך אחרי ישוע.