¹הבה נשאיר מאחורינו את האלף-בית של בשורת המשיח, ונתקדם ללימוד מעמיק יותר של תורתו. איננו צריכים לשוב ולהדגיש את החשיבות של חזרה בתשובה ממעשים רעים ושל אמונתנו בה'. ² איננו צריכים לשוב וללמד אתכם את יסודות תורת הטבילה, סמיכת ידיים, תחיית המתים ומשפטו של אלוהים. ³ בעזרת אלוהים נתקדם עתה באמונתנו.

⁴ אם הבנתם פעם את משמעות דברי אלוהים, טעמתם מטוב השמים, קיבלתם את רוח הקודש, ⁵ האמנתם בדבר-אלוהים וקיימתם אותו, הרגשתם בכוחו ובטובו, ⁶ ולמרות כל זאת פניתם לו עורף, אין לכם כל אפשרות לחזור בתשובה כפי שנהגתם לראשונה. מדוע? מפני שבבגידתכם במשיח אתם חוזרים וצולבים אותו כביכול, וכך אתם חושפים אותו לבושה וחרפה בפומבי. ⁷ אדמה שסופגת את הגשם שיורד עליה, ומצמיחה כל טוב לתועלת בעל-האדמה, היא אדמה שאלוהים ברך. ⁸ ואילו אדמה שמצמיחה רק קוץ ודרדר היא אדמה מקוללת שאינה מועילה לאיש, ובמוקדם או במאוחר תישרף.

⁹ אחים יקרים, אני מדבר אמנם בלשון חריפה, אך אני בטוח שאינכם זקוקים לתוכחתי זאת. אני משוכנע שחייכם נושאים פרי מבורך כתוצאה מאמונתכם וישועתכם, ¹⁰ כי אלוהים נוהג בצדק ובהגינות. כיצד הוא יכול לשכוח את עמלכם הקשה למענו, ואת האהבה שאתם מגלים למען שמו כשאתם עוזרים לאחיכם המאמינים? ¹¹ אנו משתוקקים שתמשיכו לאהוב את הזולת כל ימי חייכם, כדי שתקבלו את שכרכם בבוא העת. ¹² איננו רוצים שתתעצלו, אלא שתלכו בעקבות אלה שזכו בהבטחות ה' בזכות אמונתם וסבלנותם.

¹³ כשהבטיח ה' לברך את אברהם הוא נשבע בעצמו, שהרי אין גדול מאלוהים כדי להישבע בו, ¹⁴ ואמר^[a]: "ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך."

¹⁵ לאחר שאברהם המתין בסבלנות, קיים ה' את הבטחתו והעניק לו את יצחק בנו, שצאצאיו רבים מספור.

¹⁶ בדרך כלל אדם נשבע במישהו גדול ממנו, כדי שזה יכפה עליו לקיים את הבטחתו, או יעניש אותו אם הפר את אשר הבטיח. השבועה שמה קץ לכל ויכוח בנוגע לקיום ההבטחה. ¹⁷ משום כך, כשרצה אלוהים לשכנע את מקבלי ההבטחה שאין הוא עומד לשנות את דעתו, חיזק אותה בשבועה.

¹⁸ אלוהים העניק לנו את הבטחתו ואת שבועתו – שני דברים שבהם אנו יכולים לבטוח ללא צל של ספק, שכן אלוהים אינו יכול לשקר. ואנחנו, שנמלטנו אליו לישועה ולמחסה, יכולים עתה להתעודד ממקור כוחו ומהתקווה שבהבטחתו. ¹⁹ תקווה זו שבה אנו אוחזים היא כעוגן בטוח לנפשותינו, והיא מחברת אותנו אל אלוהים עצמו מאחורי פרוכת השמים, ²⁰ מקום שאליו הלך המשיח לפנינו, בתפקידו הרם ככהן הגדול במעמד מלכי-צדק, כדי לסנגר עלינו לפני אלוהים.