¹כעבור זמן מה חזר ישוע לירושלים לרגל אחד החגים. ² ליד שער הצאן בירושלים הייתה ברכה שנקראת בעברית^[a] "בית-חסדא", וסביבה חמישה רציפים. ³ על רציפים אלה שכבו חולים רבים, עיוורים, פיסחים, משותקים וכדומה (כשהם מחכים שהמים יסערו, ⁴ כי מדי פעם ירד מלאך ה' אל הברכה והסעיר את המים, והחולה הראשון שנכנס אל המים לאחר מכן נרפא). ⁵ בין החולים הרבים היה אדם שסבל ממחלתו במשך שלושים ושמונה שנים. ⁶ ישוע הביט באיש ומיד ידע את משך מחלתו. "אתה רוצה להירפא?" שאל ישוע.

⁷ "איני יכול!" השיב האיש בייאוש. "אין מי שיעזור לי להיכנס למים בעת הסערה, ובזמן שאני מנסה להיכנס לברכה בכוחות עצמי, מישהו זריז ממני מקדים אותי ונכנס למים לפני."

⁸ "קום, קפל את האלונקה שלך והתהלך!" פקד ישוע. ⁹ האיש נרפא מיד, עמד על רגליו, קיפל את האלונקה והלך לדרכו. מאחר שהמעשה התרחש בשבת, ¹⁰ לא מצא הדבר חן בעיני היהודים^[b]. "אסור לך לשאת את האלונקה, כי שבת היום!" קראו לעבר הנרפא.

¹¹ "האיש שריפא אותי פקד עלי לקפל את האלונקה וללכת," ענה האיש.

¹² "מיהו האיש הזה?" שאלו.

¹³ אך הנרפא לא יכול היה להשיב להם, כי הוא בעצמו לא ידע מי הוא. בינתיים נעלם ישוע בקהל הרב שהיה במקום.

¹⁴ מאוחר יותר פגש ישוע את הנרפא בבית-המקדש ואמר לו: "עתה, לאחר שהבראת, אל תמשיך לחטוא, פן יבוא עליך משהו יותר רע." ¹⁵ האיש הלך מהר וסיפר ליהודים כי ישוע הוא זה שריפא אותו. ¹⁶ ואז החלו מנהיגי היהודים לרדוף את ישוע, מפני שחילל את השבת. ¹⁷ אבל ישוע אמר להם: "אבי לא הפסיק לעבוד עד עתה, ואני נוהג כמוהו!"

¹⁸ דבריו עוררו עוד יותר את חמת מנהיגי היהודים, והם רצו להרגו לא רק על שום שחילל את השבת, אלא גם על שקרא לאלוהים "אביו", ובכך השווה את עצמו לאלוהים.

¹⁹ "הבן אינו יכול לעשות דבר בעצמו," אמר ישוע, "הוא עושה רק מה שראה את אביו עושה, ובאותה דרך. ²⁰ כי האב אוהב את בנו ומלמד אותו את כל מעשיו, ואפילו מלמדו לעשות מעשים גדולים יותר מריפוי האיש הזה. אתם יודעים מדוע? כדי שתתפלאו ותשתוממו! ²¹ הבן אף יקים מהמתים את מי שירצה, ממש כפי שעושה האב. ²² האב לא ישפוט איש - הוא נתן לבנו את סמכות המשפט, כדי שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב. ²³ מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד גם את האב אשר שלח אותו.

²⁴ "אני מבטיח לכם שכל השומע את דברי ומאמין באלוהים אשר שלח אותי, יחיה חיי נצח ולא יישפט על חטאיו לעולם, משום שהוא כבר עבר מהמוות לחיים. ²⁵ "אני מבטיח לכם, יגיע הזמן, ולמעשה הוא כבר הגיע, שהמתים ישמעו את קולו של בן-האלוהים - וכל השומעים יחיו. ²⁶ כשם שלאב עצמו יש כוח המעניק חיים, כך גם לבן יש אותו כוח, שהוא מתנת האב. ²⁷ כבן-האדם יש לו זכות וסמכות לשפוט את חטאיהם של כל בני-האדם. ²⁸ אל תתפלאו על כך, כי יבוא הזמן שכל המתים ישמעו בקבריהם את קולו של בן האלוהים, ²⁹ והם יקומו מקבריהם - עושי הטוב לחיי נצח, ועושי הרע למשפט.

³⁰ "איני שופט איש לפני התייעצות עם אבי; אני שופט רק לפי מה שהוא אומר לי. משפטי ישר וצודק, כי איני מבקש את טובת עצמי, אלא את רצון אבי שבשמים אשר שלחני.

³¹ "אם אני מעיד על עצמי, תאמרו שעדותי אינה מהימנה. ³² אולם מישהו אחר מעיד עלי - יוחנן המטביל, ואני יודע שאפשר לסמוך על דבריו. ³³ אתם שלחתם את אנשיכם אל יוחנן כדי להקשיב לדבריו, ויוחנן אמר את האמת. ³⁴ אל תחשבו שאני זקוק לעדות בני-אדם; אני מספר לכם כל זאת רק כדי שתאמינו ותיוושעו.

³⁵ "יוחנן הפיץ אור כנר דולק כדי להאיר לכם את הדרך, ולזמן קצר אף שמחתם להתענג על האור הזה. ³⁶ ברם יש לי עדות גדולה יותר מעדותו של יוחנן: המעשים שאני עושה. אלוהים אבי הטיל עלי לעשות את המעשים האלה, והם מוכיחים שהוא שלח אותי. ³⁷ האב עצמו מעיד עלי, למרות שמעולם לא שמעתם את קולו, ואת מראהו לא ראיתם. ³⁸ אולם דברו אינו שוכן בכם כלל, כי אתם מסרבים להאמין שאני שליחו.

³⁹ "אתם דורשים בכתובים מתוך תקווה למצוא בהם חיי נצח, אך הכתובים מצביעים עלי! ⁴⁰ למרות זאת אינכם רוצים לבוא אלי כדי שאעניק לכם חיי נצח.

⁴¹ "איני לוקח כבוד ושבחים מבני-אדם ואיני דואג לדעתכם עלי, ⁴² אבל אני רוצה לומר לכם שאינכם אוהבים את אלוהים. ⁴³ אני באתי בשם אבי ולא קיבלתם אותי; אך אם יבוא מישהו אחר בשם עצמו, כן תקבלו אותו. ⁴⁴ אין פלא שאינכם מאמינים, שכן אתם מבקשים כבוד איש מרעהו, וכלל אינכם דואגים לכבוד שחולק אלוהים.

⁴⁵ אל תחשבו שאטען עליכם לפני אבי. משה רבנו - שבו אתם מאמינים - הוא הטוען עליכם! ⁴⁶ אילו האמנתם למשה הייתם מאמינים גם לי, שהרי הוא כתב עלי. ⁴⁷ ואם אינכם מאמינים למה שכתב משה, איני מתפלא שאינכם מאמינים לדברי."