¹כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה). ² אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים. ³ ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ. ⁴ היה זה זמן קצר לפני חג הפסח. ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו.

"מאין נשיג להם לחם לאכול?" ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות.

⁷ "גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!" השיב פיליפוס. ⁸ אנדרי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר: ⁹ "יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?"

¹⁰ "אמרו לכולם לשבת על האדמה," ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת-אלפים איש היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה. ¹¹ ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע.

¹² "אספו בבקשה את הפירורים שנשארו," ביקש ישוע, "כדי שדבר לא ייזרק." ¹³ התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים-עשר סלים.

¹⁴ כשראה ההמון את הנס הזה, קרא: "זהו באמת הנביא שציפינו לו!"

¹⁵ ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים. ¹⁶ בערב ירדו התלמידים לים ¹⁷ ונכנסו לסירה, כשפניהם מועדות לכפר-נחום. הלילה ירד, וישוע עדיין לא שב אליהם. ¹⁸ בינתיים פרצה סערה בים, כי נשבה רוח חזקה. ¹⁹ התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ולפתע ראו את ישוע פוסע לקראתם על-פני המים. פחד אחז אותם, ²⁰ אולם ישוע הרגיעם: "זה אני, ישוע, אל תפחדו." ²¹ הם אספו אותו אל הסירה ומיד הגיעו אל יעדם.

²² למחרת התקהלו אנשים רבים במקום שישוע חולל את נס הלחם. הם המתינו לישוע, כי לא ראו אותו עוזב את המקום עם תלמידיו בסירה. ²³ בינתיים הגיעו אל המקום גם סירות אחרות מטבריה. ²⁴ כשנוכחו האנשים כי ישוע איננו שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר-נחום כדי לחפש אותו.

²⁵ הם מצאו אותו בכפר-נחום ושאלו בתמיהה: "רבי, כיצד הגעת הנה?"

²⁶ "האמת היא שאתם רוצים להיות בחברתי מפני שאכלתם לשובע, ולא מפני שאתם מאמינים בי ובאותותיי!" השיב להם ישוע. ²⁷ "אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר, כי אם הקדישו את זמנכם למזון החיים שאותו תקבלו מבן-האדם, כי לשם כך שלח אותי האלוהים אבי."

²⁸ "מה עלינו לעשות כדי למצוא-חן בעיני אלוהים?" שאלו.

²⁹ "אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם," השיב ישוע. ³⁰ "אם ברצונך שנאמין כי אתה המשיח, עליך להראות לנו עוד נסים ונפלאות. ³¹ אבותינו קיבלו יום יום לחם חינם במדבר; הרי הכתובים אומרים שמשה נתן להם לחם מהשמים."

³² אולם ישוע הסביר: "אני אומר לכם שלא משה נתן לכם את הלחם מהשמים, אלא אבי הוא שנותן לכם את הלחם האמתי מהשמים. ³³ הלחם האמתי הוא זה שנשלח מהשמים על-ידי אלוהים, והוא מעניק חיים לעולם."

³⁴ "אדון," קראו, "תן לנו תמיד את הלחם הזה!"

³⁵ "אני הוא לחם החיים," אמר ישוע. "כל הבא אלי לא ירעב לעולם. כל המאמין בי לא יצמא לעולם. ³⁶ אבל הבעיה היא שאינכם מאמינים גם לאחר שראיתם אותי. ³⁷ אולם אחדים יבואו אלי ויאמינו בי - אלה שאבי נתן לי - ואני מבטיח שלא אדחה איש, ³⁸ כי באתי לכאן מהשמים לעשות את רצונו של האלוהים אשר שלחני, ולא את רצוני.

³⁹ האב אשר שלח אותי רוצה שלא אאבד איש מאלה שנתן לי, אלא שאקים את כולם לתחייה ביום האחרון. ⁴⁰ זהו רצונו: שכל הרואה אותי ומאמין בי יחיה חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון."

⁴¹ היהודים רגזו עליו משום שטען כי הוא הלחם היורד מן השמים.

⁴² "אילו שטויות הוא מדבר?" שאלו. "הלא הוא ישוע בן-יוסף; אנחנו מכירים היטב את כל משפחתו! איך הוא מעז לטעון שהוא בא מהשמים?"

⁴³ "אל תתרגזו על דברי אלה," ביקש ישוע. ⁴⁴ "רק מי שאלוהים שולח יוכל לבוא אלי, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. ⁴⁵ הלא כתוב בספרי הנביאים^[a]: 'וכל בניך למודי ה'.' ואמנם, כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת על אודותיו, יבוא אלי. ⁴⁶ לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי.

⁴⁷ "אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח. ⁴⁸ אני הוא לחם החיים. ⁴⁹ אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. ⁵⁰ אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות. ⁵¹ אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה."

⁵² "איך הוא יכול לתת לנו לאכול את בשרו?" החלו היהודים להתווכח ביניהם.

⁵³ "אני אומר לכם ברצינות," המשיך ישוע, "אם לא תאכלו את בשר המשיח ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם! ⁵⁴ אולם כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. ⁵⁵ כי בשרי הוא מזון אמתי, ודמי הוא משקה אמתי. ⁵⁶ כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי בי, ואני חי בו. ⁵⁷ כל הניזון ממני חי בזכותי, כשם שאבי החי שלח אותי ואני חי בזכותו. ⁵⁸ אני הלחם האמתי היורד מהשמים - לא כמו המן שאכלו אבותינו במדבר ומתו. כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח." ⁵⁹ ישוע לימד אותם דברים אלה בבית-הכנסת בכפר-נחום.

⁶⁰ אפילו תלמידיו אמרו: "קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?" ⁶¹ ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו. "מה מטריד אתכם?" שאל אותם. ⁶² "מה תגידו אם תראו את בן-האדם עולה חזרה לשמים? ⁶³ רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים. ⁶⁴ אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים." ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.

⁶⁵ "משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים," הסביר ישוע.

⁶⁶ באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים. ⁶⁷ "האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?" שאל ישוע את שנים-עשר תלמידיו. ⁶⁸ "אדוני, לאן נלך ולמי?" קרא שמעון פטרוס. "רק לך יש דברים של חיי נצח, ⁶⁹ ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!"

⁷⁰ השיב להם ישוע: "אני בחרתי בכם בעצמי – שנים-עשר במספר – ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן." ⁷¹ הוא התכוון ליהודה בן-שמעון איש-קריות, אחד משנים-עשר התלמידים, שעמד להסגירו.