¹לפני שנים רבות דיבר אלוהים אל אבותינו באמצעות הנביאים בדרכים שונות, וסיפר להם, שלב אחרי שלב, על תוכניותיו.

² אך עתה, באחרית הימים, דיבר אלינו אלוהים באמצעות בנו, אשר בידו הפקיד את הכול ועל-ידו ברא את העולם ואת כל אשר בו.

³ בן-האלוהים מקרין את זוהר כבוד האלוהים; הוא צלם תכונותיו של אלוהים, ובכוח גבורתו הוא נושא את העולם כולו. לאחר שהקריב את עצמו למעננו, כדי לטהר אותנו מחטאינו, עלה בן האלוהים למרומים וישב לימין האלוהים. ⁴ בזאת הוכיח שהוא בעל חשיבות גדולה מכל המלאכים, ואלוהים אישר עובדה זאת כשהעניק לו את השם: "בן-אלוהים" – שם שלא הוענק לאף מלאך!

⁵ לאיזה מלאך אמר אלוהים אי-פעם^[a]: "בני אתה, אני היום ילדתיך"?, או^[b] "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"? ⁶ כשהציג אלוהים לפני העולם את בנו בכורו, את ישוע המשיח, אמר^[c]: "השתחוו לו כל-מלאכי אלוהים".

⁷ אלוהים מדבר על מלאכיו כעל שליחים שמהירים כרוח, ועל משרתיו – כלהבות אש.

⁸ אך לבנו הוא אומר^[d]:

"כסאך, אלוהים, עולם ועד,

שבט מישר שבט מלכותך.

⁹ אהבת צדק ותשנא רשע,

על כן משחך אלהים אלהיך

שמן ששון מחבריך".

¹⁰ גם במקום אחר אנו מוצאים רמז לעליונותו של הבן^[e]:

"לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים,

¹¹ המה יאבדו, ואתה תעמד; וכולם כבגד יבלו.

¹² כלבוש תחליפם, ויחלפו.

ואתה הוא ושנותיך לא יתמו".

¹³ האם אמר אלוהים אי-פעם לאחד המלאכים את אשר אמר לבנו^[f]: "שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך"?. ¹⁴ לא! כי המלאכים הם רק רוחות שרת, אשר נשלחו לעזור ולהשגיח על העתידים להיוושע.