¹כעבור חמישה ימים הגיע חנניה הכהן הגדול לקיסריה, ואיתו אחדים מזקני היהודים ועורך-דין בשם טרטולוס. הם באו אל המושל והגישו את תלונתם נגד פולוס.

² כשהכניסו את פולוס אל החדר פתח טרטולוס בנאום התביעה:

"הוד מעלתך, המושל! הנהגתך הנבונה הביאה לנו, היהודים, שלום ושלווה, והפחיתה במידה ניכרת את ההפליה נגדנו. ³ על כל אלה אנחנו מודים לך מאוד. ⁴ איני רוצה לשעמם אותך ולבזבז את זמנך, אולם אני מתחנן לפניך שתואיל להקשיב לתלונתי נגד האיש הזה, ואני מבטיח לקצר בדברי. ⁵ איש זה הוא מנהיג התנועה המשיחית; הוא מעורר מהומות, משלהב יצרים ומסית את היהודים בעולם כולו למרוד בקיסר. ⁶ מלבד זאת הוא ניסה לחלל את בית-המקדש בשעה שאסרנו אותו.

"רצינו לתת לו את העונש המגיע לו, ⁷ אבל לוסיאס המפקד בא וחטף אותו מידנו בכוח הזרוע, ⁸ ודרש שפולוס יישפט על פי החוק הרומאי. אם תחקור אותו, תיווכח שדיברתי אמת."

⁹ כל היהודים שנכחו שם אישרו את דברי טרטולוס.

¹⁰ עתה הגיע תורו של פולוס לדבר. המושל רמז לו לקום על רגליו ולשאת את דברו.

"ידוע לי, אדוני, שאתה שופט בענייני היהודים כבר שנים רבות," פתח פולוס, "ועל כן אני שמח להגן על עצמי לפניך. ¹¹ לא יקשה עליך לוודא שלא עברו למעלה משנים-עשר יום מאז שעליתי לירושלים, כדי להשתחוות לה' בבית-המקדש. ¹² כמו-כן תוכל לוודא בנקל שמעולם לא עוררתי מהומות בבתי-הכנסת ולא ברחובות העיר. ¹³ איש מן האנשים האלה לא יוכל להוכיח אף אחת מההאשמות הרבות שהם טופלים עלי.

¹⁴ "אולם אני מודה בדבר אחד: אני מאמין בדרך הישועה, שהם מתייחסים אליה כאל כת או תנועה, ובדרך זאת אני עובד את אלוהי אבותינו; אני מאמין באמונה שלמה בכל מה שכתוב בספרי התורה והנביאים. ¹⁵ כמו כן אני מאמין, בדיוק כמו אנשים אלה, שתהיה תחיית המתים - לצדיקים ולרשעים. ¹⁶ משום כך אני משתדל בכל כוחי לשמור על מצפון נקי לפני אלוהים ולפני בני אדם.

¹⁷ "לאחר היעדרות של שנים אחדות חזרתי לירושלים, כדי להביא סכום כסף לעזרת היהודים המשיחיים וכדי להקריב קרבן לאלוהים. ¹⁸ מאשימי ראו אותי במקדש בשעה שהקרבתי מנחה לה'. ראשי היה מגולח, לפי דרישת התורה, ובאותה שעה לא היה קהל סביבי ולא הייתה כל מהומה. ¹⁹ אולם היו שם יהודים אחדים מאסיה, ואם יש להם טענות נגדי, מדוע אין הם נמצאים כאן עתה? ²⁰ שאל-נא את האנשים העומדים כאן עתה איזה חטא מצא בי הסנהדרין שלהם, ²¹ מלבד משפט אחד שצעקתי לעברם: 'אני עומד לפני המועצה הזאת כדי להגן על עצמי, משום שאני מאמין בתחיית המתים!'"

²² בנקודה זאת, פליקס, אשר ידע היטב את לימודי ישוע, סגר את התביעות ואמר: "חכו עד שיגיע לוסיאס, מפקד הכוח, ורק אז אחליט במשפט." ²³ הוא ציווה לכלוא את פולוס בבית-הסוהר, אולם ציווה על הסוהרים להקל עליו את מאסרו, להתייחס אליו בעדינות ובאדיבות, ולהרשות לידידיו לבקר אותו, לטפל בו ולהביא לו מתנות.

²⁴ כעבור ימים אחדים בא פליקס עם אשתו היהודייה דרוסילה ושלח לקרוא לפולוס. פליקס ואשתו הקשיבו לפולוס בתשומת לב בשעה שסיפר להם על האמונה במשיח. ²⁵ הוא שוחח איתם על צדקה, על כיבוש היצר ועל הדין העתיד לבוא.

פליקס, שנמלא פחד נורא, אמר לפולוס: "לך עכשיו, בבקשה. אקרא לך שוב בהזדמנות אחרת."

²⁶ בסתר לבו הוא קיווה שפולוס יציע לו שוחד, ועל כן קרא לו מדי פעם לשיחה. ²⁷ כך חלפו שנתיים ימים, ואז מונה פורקיוס פסטוס למושל במקומו של פליקס. אולם פליקס רצה למצוא-חן בעיני היהודים, ולכן השאיר את פולוס בבית-הסוהר.