1זמן קצר לאחר מכן חזרו ישוע ותלמידיו לנצרת – עירו של ישוע.
4 הנביא הוא מכובד רק בקרב אנשים זרים," השיב להם ישוע. "בני עירו, בני משפחתו וחבריו לעולם אינם מכבדים אותו." 5 בגלל חוסר אמונתם לא יכול היה ישוע לעשות שם מעשי גבורה גדולים. הוא רק הניח את ידיו על מספר חולים וריפא אותם. 6 חוסר אמונתם הרשים אותו מאוד.
לאחר מכן עבר ישוע מכפר לכפר ולימד את האנשים. 7 הוא קרא אליו את שנים-עשר התלמידים, נתן להם סמכות וכוח לגרש רוחות רעות ושדים, ושלח אותם בזוגות אל הכפרים והערים.
10 "בכל כפר הישארו אצל מארח אחד בלבד; אל תעברו ממקום למקום," הורה להם ישוע. 11 "אם במקום כלשהו לא יקבלו אתכם ולא יקשיבו לכם, לכו משם. אך לפני שתלכו נקו את האבק מרגליכם, כדי שהאנשים יראו שמילאתם את חובתכם ועתה הנכם עוזבים אותם לגורלם."
12 וכך יצאו השליחים לדרך. לכל מי שפגשו בדרך קראו לחזור בתשובה ולהפסיק לחטוא. 13 הם גרשו שדים רבים, ריפאו הרבה חולים ומשחו אותם בשמן.
14 גם המלך הורדוס שמע על אודות ישוע, משום שכולם דיברו על הניסים שחולל. המלך חשב את ישוע ליוחנן המטביל שקם לתחייה, ולכן אמר: "איני מתפלא על כך שהוא יכול לעשות ניסים ונפלאות." 15 אנשים אחרים חשבו את ישוע לאליהו הנביא שקם לתחייה; היו שטענו כי ישוע הוא נביא חדש בדומה לנביאים שחיו בעבר.
16 "לא," אמר המלך הורדוס בהחלטיות. "אני בטוח שזהו יוחנן, האיש שאת ראשו כרתי. הוא קם לתחייה!"
21 ביום הולדתו של הורדוס הייתה להורודיה הזדמנות מצוינת להשיג את מבוקשה. המלך ערך מסיבה גדולה לכל האנשים החשובים, לקציני הצבא ולמושלי הגליל.
24 הבת יצאה מהאולם בהתרגשות ומיהרה להתייעץ עם אמה. הורודיה הורתה לה מיד: "בקשי ממנו את ראשו של יוחנן המטביל!"
25 הבת מיהרה חזרה אל המלך וקראה: "אני רוצה את ראשו של יוחנן המטביל על מגש ומיד!" 26 המלך נמלא צער רב, אך לא יכול היה להפר את שבועתו בנוכחות האורחים,
29 כאשר שמעו תלמידי יוחנן מה שקרה, באו לקחת את גופתו וקברו אותה לפי הדת.
30 בינתיים חזרו השליחים ממסעם וסיפרו לישוע כל מה שעשו ולימדו.
31 "הבה ניקח חופשה קצרה מן הקהל הרב הזה וננוח במקום שקט – הרחק מכול המולה," הציע ישוע, כי אנשים כה רבים באו אליהם, כך שלא היה להם זמן לאכול. 32 ישוע ותלמידיו הפליגו בסירה למקום שבו קיוו לנוח. 33 אך אנשים רבים ראו אותם בעת שעזבו ורצו לפניהם לאורך החוף; הם כבר המתינו לישוע ותלמידיו במקום שבו עגנה הסירה. 34 כאשר ירד ישוע מהסירה וראה את הקהל שחיכה לו על החוף, נמלא חמלה, כי הם נראו בעיניו כעדר ללא רועה. הוא לימד אותם דברים רבים שהיה עליהם לדעת.
37 "אתם בעצמכם תאכילו אותם." השיב ישוע.
"במה נאכיל אותם?" שאלו התלמידים בתמיהה. "נצטרך הון תועפות כדי לקנות אוכל לכל האנשים האלה!"
38 "לכו לראות כמה ככרות לחם יש לנו," אמר ישוע.
הם חזרו ואמרו: "יש בידינו חמש ככרות לחם ושני דגים."
46 לאחר שעזבו כולם עלה ישוע על אחד ההרים להתפלל. 47 בלילה, בזמן שהתלמידים היו בסירה באמצע הים וישוע היה על החוף, 48 הוא ראה שתלמידיו בצרה – שהם חותרים בחוזקה ונאבקים עם הרוח והגלים.
בערך בשעה שלוש בבוקר הלך אליהם ישוע כשהוא הולך על-פני המים, 49 אולם כשראו התלמידים אדם הולך על-פני המים, נבהלו מאוד וצרחו מפחד, כי חשבו שראו רוח רפאים.
50 ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם: "אל תפחדו; זה אני!" 51 הוא עלה לסירה והרוח פסקה.
התלמידים ישבו שם נבוכים לגמרי ולא הבינו כיצד זה קרה, 52 כי למרות הפלא של הערב הקודם הם עדיין לא הפנימו את מה שקרה.