¹מתעוררת השאלה: האם זנח אלוהים את עמו? חס וחלילה! הרי אני עצמי יהודי, מזרעו של אברהם אבינו ומשבט בנימין. ² לא, אלוהים לא הפקיר את עמו, שבו בחר עוד מבראשית. האם אינכם זוכרים מה אומרים הכתובים על אליהו הנביא? אליהו זעק אל אלוהים והתלונן על עם-ישראל^[a]: ³ "את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, ואיותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה".

⁴ ומה ענה לו אלוהים? "השארתי בישראל שבעת אלפים אשר לא כרעו (ברכיים) לבעל."

⁵ גם היום לא כל היהודים פנו עורף לאלוהים; יש ביניהם כאלה שנושעו – לפי בחירתו וחסדו של אלוהים. ⁶ ואם הם נבחרו בזכות חסדו של אלוהים, משמע שלא נבחרו בזכות מעשיהם הטובים. אילו נבחרו בזכות מעשיהם הטובים לא היה זה חסד, כי חסד זה מתנה ולא גמול לעבודה.

⁷ מה המסקנה? רוב היהודים לא השיגו את הצדקה אשר ביקשו, רק מעטים השיגו – אלה שבחר אלוהים – ואילו האחרים נעשו עיוורים לאמת. ⁸ כפי שכתוב בישעיהו^[b]: ה' הרדים את עם ישראל, ועל כן הם הביטו אך לא ראו, שמעו אך לא הבינו. ⁹ ודוד אמר בתהילים^[c] שהשפע והאוכל שלהם יטמנו להם פח, ויביאו אותם למחשבה שהכול כשורה בינם לבין אלוהים. ¹⁰ עיניהם תחשכנה והם יכרעו תחת מעמסה כבדה.

¹¹ האם פירוש הדבר שאלוהים הפקיר את עמו והתכחש אליו? ודאי שלא! מאחר שהיהודים חטאו העניק אלוהים לגויים ישועה ורצון להיוושע, כדי לעורר את קנאת היהודים ואת רצונם להיוושע. ¹² ואם חטאם של היהודים הביא עושר שכזה לעולם, תארו לעצמכם איזו ברכה יביאו היהודים לעולם כאשר יחזרו בתשובה ויאמינו במשיח!

¹³ עתה אני מדבר אליכם, הגויים: כידוע לכם מינה אותי אלוהים לבשר לכם את בשורתו, ואני מבצע את המוטל עלי על הצד הטוב ביותר. ¹⁴ אולי כך אוכל לעורר את קנאתם של היהודים, בני-עמי, ואחדים מהם ייוושעו. ¹⁵ אם המרידות שלהם באלוהים הביאה לעולם סליחת חטאים, תארו לעצמכם מה תהיה תוצאת חזרתם בתשובה – ממש תחיית המתים! ¹⁶ אם החלה המוקדשת לה' קודש היא, כך כל העיסה, ואם שורש העץ קודש לה' – כך גם הגזע והענפים.

¹⁷ אם חלק מהענפים – חלק מהיהודים – נכרתו, ובמקומם אתה, ענף זית בר, הורכבת על העץ, חוברת לשורשיו ונהנית ממזונו העשיר, ¹⁸ אל תתפאר, ואל תזלזל בענפים שנכרתו! אם תחוש גאווה, הזכר לעצמך כי יש לך חשיבות כלשהי רק משום שאלוהים הרכיב אותך על העץ, לפי תוכניתו. מלבד זאת, לא אתה נושא את העץ – אתה אינך אלא ענף; השורש הוא הנושא אותך ואת העץ! ¹⁹ אם תאמר: "אבל הענפים ההם נכרתו כדי שלי – הגוי – יהיה מקום בעץ, ומשום כך אני חשוב." ²⁰ זכור, היהודים נכרתו משום שלא האמינו, ואתה הורכבת רק משום שהאמנת. אל תתגאה בעצמך, אלא הישמר לך, והתייחס אל אלוהים בכבוד וביראה. ²¹ כי אם אלוהים לא חס על הענפים הטבעיים, הוא לא יחוס גם עליך. ²² שימו לב, אלוהים הוא טוב לב, ויחד עם זאת קפדן ומחמיר. הוא מחמיר עם אלה שאינם מצייתים לו, אולם הוא ייטיב אתכם, אם תמשיכו לאהוב אותו ולבטוח בו. אם לא תאהבו אותו ולא תבטחו בו, הוא יכרות גם אתכם. ²³ דעו לכם שאם היהודים יאמינו, אלוהים ירכיבם חזרה על העץ. אל תחשבו שהדבר למעלה מכוחו!

²⁴ אם אלוהים היה מוכן לקחת אתכם, הגויים, שהייתם רחוקים ממנו כל-כך והייתם ענפי זית בר, ולהרכיבכם על עץ הזית שלו שהוא ממין משובח, האם אינכם חושבים שישמח יותר להרכיב חזרה על העץ את היהודים, אשר היו הענפים הטבעיים?

²⁵ אחי היקרים, איני רוצה להעלים מכם את האמת, פן תתגאו בעצמכם. נכון שיהודים רבים אינם מאמינים בבשורת אלוהים, אך מצב זה יימשך רק עד שכל הגויים, אשר נבחרו על-ידי אלוהים, יאמינו בו. ²⁶ ואז כל עם-ישראל ייוושע, ככתוב^[d]: "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב." ²⁷ אלוהים אף אמר שיכרות ברית עם ישראל ויסלח לחטאיהם^[e].

²⁸ יהודים רבים הם עתה אויבי הבשורה; הם שונאים אותה. אולם כל זה היה לתועלת שלכם, כי בגלל יחסם זה העניק לכם אלוהים את אוצרותיו. אבל עלינו לזכור שהיהודים הם עדיין עמו הנבחר של אלוהים, בזכות הבטחותיו לאברהם, יצחק ויעקב. ²⁹ שהרי אלוהים לעולם אינו מתחרט על דבריו, ולעולם אינו דורש חזרה את מתנותיו. ³⁰ פעם גם אתם מרדתם באלוהים, אך הוא ריחם עליכם. ³¹ עתה היהודים הם המורדים והסרבנים, ברם יום אחד הם יחזרו בתשובה, ואלוהים ירחם גם עליהם כפי שריחם עליכם. ³² כי אלוהים הסגיר לידי החטא את כל בני-האדם, כדי שיוכל לרחם על כולם.

³³ מה נפלא הוא אלוהינו! מה עמוקה ועשירה חכמתו! מה עשירה דעתו! דרכיו ומשפטיו הם למעלה מכושר הבנתנו ותפיסתנו. ³⁴ מי מאיתנו יודע את מחשבותיו? מי חכם דיו כדי לייעץ לו? ³⁵ או מי העניק לו מעולם מתנה המזכה אותו בגמול? ³⁶ הרי הכול בא מאלוהים לבדו. הכול נברא על-ידו ולכבודו. לאלוהים הכבוד לעולם. – אמן.