¹לאחר שנפרדנו מזקני קהילת אפסוס, הפלגנו ישר לקוס. למחרת הגענו לרודוס, ומשם - לפטרה. ² בפטרה עלינו על אונייה שהפליגה לפניקיה שבסוריה. ³ ראינו את האי קפריסין לשמאלנו, והמשכנו לנמל צור - שם נפרק מטען הספינה. ⁴ ירדנו לחוף וחיפשנו את המאמינים המקומיים. כשמצאנו אותם, נשארנו איתם שבוע ימים. המאמינים האלה שמעו מרוח הקודש שפולוס יסבול בירושלים ועל כן הם הזהירו אותו שלא יעלה לשם. ⁵ כשהגיע זמננו לקיצו עזבנו את צור והמשכנו בדרכנו. כל חברי הקהילה ליוו אותנו לספינה, כולל הנשים והילדים, וכאשר הגענו לחוף התפללנו. ⁶ לאחר פרידה נרגשת עלינו לספינה, והם חזרו לבתיהם.

⁷ התחנה הבאה שלנו, לאחר שעזבנו את צור, הייתה עכו. גם שם שאלנו לשלום האחים, אולם התעכבנו אצלם יום אחד בלבד. ⁸ משם נסענו לקיסריה, והלכנו לביתו של פיליפוס המבשר, שהיה אחד משבעת השמשים הראשונים.^{[a] 9} היו לו ארבע בנות רווקות שהיו נביאות.

¹⁰ לאחר ששהינו שם מספר ימים בא לבקר אותנו אח אחד מיהודה, אגבוס שמו, שגם הוא היה נביא. ¹¹ אגבוס לקח את חגורתו של פולוס, כפת בה את ידיו ורגליו ואמר: "רוח הקודש אומר: ככה יאסרו יהודי ירושלים את בעל החגורה הזאת, ויסגירו אותו לידי הרומאים!" ¹² לשמע דברים אלה ביקשנו כולנו מפולוס - גם חברי הקהילה המקומית וגם מלוויו - שלא יעלה לירושלים.

¹³ אולם פולוס השיב: "לשם מה הבכי הזה? אתם ממש שוברים את לבי! הרי אני מוכן לא רק להיאסר בירושלים, אלא אף למות על קידוש שמו של האדון ישוע המשיח!" ¹⁴ בראותנו שאי-אפשר לשכנע אותו, הפסקנו להפציר בו ואמרנו: "ייעשה רצון ה'."

¹⁵ כעבור זמן קצר ארזנו את חפצינו ועלינו לירושלים. ¹⁶ מאמינים אחדים מקיסריה ליוו אותנו בדרכנו, וכשהגענו לירושלים התארחנו בביתו של מנסון, יליד קפריסין ומאמין ותיק. ¹⁷ כל המאמינים בעיר קיבלו את פנינו בחמימות ובלבביות רבה.

¹⁸ למחרת הלכנו עם פולוס לבקר את יעקב; וכל זקני הקהילה היו שם. ¹⁹ לאחר חילופי ברכות סיפר להם פולוס על המעשים הנפלאים שעשה אלוהים באמצעותו בין הגויים.

²⁰ הם הודו לאלוהים, ולאחר מכן אמרו: "אחינו היקר, אתה יודע שגם אלפי יהודים האמינו במשיח, וכולם קנאים לתורה. ²¹ היהודים המשיחיים כאן בירושלים שמעו שאתה מתנגד לתורת-משה ולמנהגי ישראל, ושאתה אוסר על המאמינים למול את בניהם. ²² מה לעשות? הרי עוד מעט ישמעו כולם שאתה נמצא בעיר.

²³ "יש לנו הצעה: יש בינינו ארבעה אנשים שעומדים לפני סיום תקופת נדר הנזירות שלהם. ²⁴ לך איתם לבית-המקדש, קיים את טקס ההיטהרות, ושלם בעד התגלחות שלהם. כך יידעו כולם שלא זו בלבד שאינך מתנגד למנהגי היהודים, אתה עצמך מקיים את התורה, ודעתך כדעתם בעניין הזה.

²⁵ "באשר למאמינים המשיחיים מבין הגויים – אנו דורשים מהם לקיים את המנהגים שעליהם כתבנו להם: לא לאכול מזון שהוקרב לאלילים, לא לאכול בשר טרף, לא לאכול בשר עם דם ולהימנע מזנות."

²⁶ פולוס הסכים להצעתם, ולמחרת הלך עם הארבעה לבית המקדש כדי לקיים את הטקס ולקבוע את תאריך הקרבת קרבן עבור כל אחד מהם, בתום שבעת ימי הטהרה.

²⁷ אולם עוד לפני שחלפו שבעת הימים הבחינו בו במקדש מספר יהודים מאסיה, והסיתו נגדו את ההמון. הם תפסו בו וצרחו: ²⁸ "אנשי ישראל! עזרו לנו! זהו האיש המסית את כולם נגד עמנו! הוא מצווה על כולם להפר את התורה! הוא גם מדבר נגד בית-המקדש הזה, ומטמא אותו בגויים שהוא מביא לתוכו!" ²⁹ הם אמרו דברים אלה משום שבאותו יום ראו את פולוס בחברת טרופימוס, גוי מאפסוס, והניחו שפולוס הביאו אל המקדש.

³⁰ האשמות אלה הציתו את האווירה בעיר, ועד מהרה פרצה מהומה. הם סחבו את פולוס אל מחוץ למקדש, ומיד ננעלו הדלתות מאחוריו. ³¹ בעוד ההמון מנסה להרוג את פולוס, נודע דבר המהומה למפקד החטיבה הרומאית בירושלים, ³² והוא ציווה מיד על חייליו וקציניו לרוץ אל ההמון. כשראו התוקפים את החיילים הרומאים, הם הרפו מפולוס. ³³ המפקד עצר את פולוס וציווה לכבול אותו בשרשרת כפולה. לאחר מכן שאל את ההמון מי הוא ומה עשה. ³⁴ אחדים צעקו דבר אחד, ואחרים צרחו דבר אחר. כשראה המפקד שאינו יכול להבין דבר בגלל הרעש, ציווה להביא את פולוס אל המצודה. ³⁵ כשהגיעו החיילים והאסיר אל המדרגות, נעשה ההמון אלים כל-כך, עד שהחיילים נאלצו לשאת את פולוס על כתפיהם כדי להגן עליו. ³⁶ ואילו ההמון נהר בעקבותיהם וצרח: "הרגו אותו!"

³⁷ לפני שהוכנס פולוס אל המצודה הוא פנה אל המפקד ושאל: "האם מותר לי לומר לך כמה מילים?"

"אתה מדבר יוונית?" שאל המפקד בהפתעה. ³⁸ "האם אינך המצרי שארגן לא מזמן מרד ומשך אחריו למדבר 4000 רוצחים?"

³⁹ "לא", ענה פולוס, "אני יהודי מהעיר הגדולה טרסוס שבקיליקיה. אני רוצה לבקש את רשותך לדבר אל האנשים האלה."

⁴⁰ המפקד נתן לו רשות לעשות כן, ופולוס נעמד על המדרגות ורמז לאנשים לשתוק. כשהשתררה דממה מוחלטת הוא פנה אליהם בעברית ואמר: