¹תאופילוס היקר, אנשים רבים כבר כתבו על הדברים שהתרחשו בינינו, ² על- פי סיפוריהם של תלמידי ישוע ושל עדי ראייה אחרים. ³ גם אני חקרתי היטב את התרחשות הדברים מתחילתם, והחלטתי כי טוב שאכתוב לך אותם לפי סדר העניינים, ⁴ כדי שיהיה לך מידע מדויק על הנושא שלמדת.

⁵ בימי הורדוס מלך יהודה היה בארץ כהן בשם זכריה, אשר היה שייך למחלקת אביה^[a] – ממשרתי בית-המקדש. גם אשתו אלישבע הייתה ממשפחה כוהנית. ⁶ זכריה ואלישבע היו אנשים צדיקים , אשר אהבו את ה' ושמרו את כל מצוותיו וחוקותיו. ⁷ אולם לא היו להם ילדים, כי אלישבע הייתה עקרה, ושניהם כבר היו זקנים.

יום אחד, כאשר הייתה מחלקתו של זכריה בתורנות בבית- המקדש, נפל בגורלו להיכנס אל היכל ה' ולהקטיר קטורת. ¹⁰ בינתיים עמד כל העם בחוץ והתפלל, כנהוג בעת הקטרת קטורת.

¹¹ לפתע נראה מלאך ה' אל זכריה מימין למזבח הקטורת. ¹² זכריה נבהל ונמלא פחד.

¹³ "אל תירא, זכריה," הרגיע אותו המלאך. "באתי לבשר לך שאלוהים שמע את תפילתך, ושאשתך אלישבע תלד לך בן! עליך לקרוא לו 'יוחנן'. ¹⁴ לידתו תביא לכם שמחה ואושר, ואנשים רבים ישמחו יחד אתכם, ¹⁵ כי ה' הועיד אותו לגדולות. עליו להינזר מיין ומשקאות חריפים, והוא יימלא ברוח הקודש מעת לידתו. ¹⁶ יוחנן ישיב רבים מעם ישראל אל ה' אלוהיהם. ¹⁷ הוא ילך לפני ה' ברוחו ובגבורתו של אליהו הנביא, ישלים בין אבות לבנים, וישיב את המרדנים לדרך הצדקה והתבונה. אכן, הוא יכין את העם לבואו של האדון." ¹⁸ "כיצד אדע שדבריך נכונים"?" שאל זכריה. "הלא אדם זקן אני, וגם אשתי כבר זקנה."

¹⁹ "אני המלאך גבריאל!" השיב המלאך. "אני עומד לפני אלוהים, והוא אשר שלח אותי לבשר לך את ההודעה הזאת. ²⁰ דע לך כי כל אשר אמרתי יתקיים בבוא הזמן, אולם מאחר שלא האמנת לדברי, לא תוכל להוציא מילה מפיך מרגע זה ועד שיתקיימו דברי!"

²¹ האנשים אשר התפללו בחוץ המתינו בינתיים לזכריה, ולא הבינו מדוע התעכב. ²² לבסוף, כשיצא זכריה החוצה הוא לא יכול היה לדבר אל העם, אולם מסימני ידיים הבינו האנשים שראה חזיון. ²³ זכריה נשאר בבית-המקדש עד תום ימי התורנות של מחלקתו, ולאחר מכן שב לביתו.

²⁴ כעבור זמן קצר הרתה אלישבע אשתו והסתתרה מעיני הציבור כחמישה חודשים.

²⁵ "מה טוב הוא אלוהים!" קראה אלישבע בשמחה רבה. "ברחמיו הרבים הוא הסיר את חרפת עקרותי!"

²⁶ בחודש השישי להריונה של אלישבע שלח אלוהים את המלאך גבריאל אל העיר נצרת שבגליל, ²⁷ אל נערה בתולה בשם מרים, ארוסתו של יוסף משושלת בית-דוד.

²⁸ גבריאל נגלה אל מרים ואמר לה: "שלום לך ,אשת חן, ה' עמך!"

²⁹ מרים נבהלה לרגע; דברי המלאך הביכו אותה, והיא ניסתה לנחש בלבה למה הוא התכוון.

³⁰ "אל תפחדי, מרים," הרגיע אותה המלאך, "כי מצאת חן בעיני אלוהים והוא החליט לברך אותך. ³¹ בעוד זמן קצר תיכנסי להריון ותלדי בן. בשם 'ישוע' תקראי לו. ³² הוא יהיה רם-מעלה וייקרא בן-אלוהים. ה' ייתן לו את כסא דוד אביו, ³³ והוא ימלוך על עם-ישראל לעולם ועד; מלכותו לא תסתיים לעולם." ³⁴ "כיצד אוכל ללדת?" שאלה מרים בתמיהה. "הרי אני בתולה!" ³⁵ השיב לה המלאך: "רוח הקודש תבוא אליך, וגבורת אלוהים תצל עליך. משום כך הבן הקדוש שייוולד ייקרא בן-אלוהים." ³⁶ המלאך המשיך: "לפני שישה חודשים נכנסה קרובתך הזקנה אלישבע להריון – כן, זו ששכנותיה קראו לה 'העקרה' – וגם היא תלד בן! ³⁷ כי אין דבר בלתי אשפרי לאלוהים".

³⁸ "הנני שפחתך, אדוני," אמרה מרים בענווה, "ואני מוכנה לעשות את כל אשר יאמר לי. אמן שיתקיימו דבריך." לאחר מכן נעלם המלאך.

כעבור ימים אחדים מיהרה מרים אל הרי יהודה, אל ביתו של זכריה, ובהיכנסה אל הבית ברכה את אלישבע לשלום. ⁴¹ לשמע ברכתה של מרים התנועע התינוק בבטנה של אלישבע, והיא נמלאה ברוח הקודש.

⁴² "ברוכה את בנשים, מרים, וברוך תינוקך!" פרצה אלישבע בקריאת שמחה. ⁴³ "מדוע זכיתי בכבוד הגדול שאם אדוני באה לבקר אותי? ⁴⁴ התינוק בבטני התנועע בשמחה לשמע קול ברכתך! ⁴⁵ אלוהים ברך אותך בצורה נפלאה כזאת משום שהאמנת כי יקיים את דבריו."

⁴⁶ השיבה מרים:

"ברכי נפשי את ה';

⁴⁷ אגיל ואשמח באלוהים מושיעי!

⁴⁸ כי עשה חסד עם שפחתו,

ומעתה יברכוני כל הדורות.

⁴⁹ גדולות ונפלאות עשה עמי אל שדי, קדוש שמו.

⁵⁰ מדור לדור הוא מעניק את חסדו ורחמיו לכל היראים אותו.

⁵¹ בזרוע נטויה עשה מעשי גבורה,

הפר מזימות גאים ורשעים,

⁵² והוריד שליטים מכיסאם.

אולם את השפלים והנחותים הוא רומם!

⁵³ את העניים האכיל ואת העשירים הרעיב!

אלוהים תמך בעבדו ישראל,

ולא שכח כי הבטיח לאבותינו

- לאברהם ולזרעו –

לרחם על ישראל לעולם ועד!"

⁵⁶ מרים נשארה אצל אלישבע כשלושה חודשים, ולאחר מכן חזרה לביתה. ⁵⁷ בינתיים תמו ימי הריונה של אלישבע והיא ילדה בן. ⁵⁸ השמועה על החסד שעשה איתה ה' התפשטה עד מהרה בין שכניה וקרובי משפחתה, וכולם שמחו בשמחתה.

⁵⁹ ביום השמיני להולדת התינוק התכנסו השכנים והקרובים לטקס ברית-המילה. האורחים היו בטוחים שהתינוק ייקרא "זכריה" – על שם אביו, ⁶⁰ אולם אלישבע אמרה: "לא, שם התינוק יוחנן!"

⁶¹ "יוחנן?" התפלאו האורחים. "אבל אין במשפחתך אף אחד בשם הזה". ⁶² הם פנו אל זכריה (שעדיין לא היה מסוגל לדבר), ושאלו אותו בתנועות ידיים וברמזים כיצד ייקרא התינוק.

⁶³ זכריה ביקש בתנועות ידיים שיביאו לו לוח, וכתב עליו: "שם הילד יוחנן". ⁶⁴ באותו רגע חזר אליו כושר הדיבור והוא החל לברך את אלוהים.

⁶⁵ כל השכונה נמלאה יראת כבוד, והדבר היה נושא לשיחה בכל הרי יהודה. ⁶⁶ כל השומעים התרשמו עמוקות ואמרו: "מעניין למה נועד הילד הזה." כי היה ברור להם שאלוהים איתו.

⁶⁷ לאחר מכן נמלא זכריה אביו רוח הקודש וניבא את הנבואה הבאה:

⁶⁸ "ברוך ה' אלוהי ישראל, כי פנה אל עמו, הודיע ופדה אותו.

⁶⁹ ה' שלח לנו מושיע גיבור משושלת בית דוד עבדו –

⁷⁰ כפי שהבטיח לנו בפי נביאיו הקדושים עוד לפני זמן רב –

⁷¹ כדי להצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו.

"אלוהים זוכר את בריתו עם אבותינו ואת שבועתו לאברהם אבינו:

להצילנו מיד אויבינו, ולהעניק לנו את הזכות לשרתו כל ימי חיינו בקדושה, ובצדקה וללא פחד.

⁷⁶ "ואתה, ילדי הקטן, תיקרא נביא לאל עליון, כי תלך לפני האדון ותפנה לו את הדרך.

⁷⁷ אתה תלמד את בני-ישראל כיצד הם יכולים להיוושע על-ידי סליחת חטאיהם.

⁷⁸ "בזכות אהבתו, רחמיו וטוב-לבו של אלוהים יזרח עלינו אור ממרום,

⁷⁹ כדי להאיר לשרויים במוות ובחשכה, וכדי להוביל את רגלינו אל דרך השלום."

⁸⁰ הילד גדל, התחזק והתחשל באופיו. הוא התגורר במדבר עד שהגיע המועד להתחיל את שליחותו אל עם-ישראל.