הבשורה על-פי לוקס 2

¹באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית. ²זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה.

³לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו. ⁴גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. ⁵אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון.

⁶בהיותם בבית-לחם מרים החלה בצירי לידה, ⁷וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד. ⁸בקרבת מקום היו רועי-צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה.

⁹לפתע נגלה אליהם מלאך ה', והשדה נמלא זוהר כבוד ה'. הרועים נבהלו מאוד, ¹⁰אולם המלאך הרגיע אותם ואמר: "אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! ¹¹בבית-לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! ¹²כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס."

¹³לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים:

¹⁴"כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים,

ושלום על-פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!"

¹⁵כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו: "הבא נמהר לבית-לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים."

¹⁶הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. ¹⁷מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. ¹⁸כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים, ¹⁹ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות.

²⁰לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את ה' על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו.

²¹כעבור שמונה ימים, בטקס ברית-המילה, ניתן לתינוק השם "ישוע" – השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים. ²²בתום ימי הטהרה^[a] של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה', ²³כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה' את הבן הבכור של כל אם, ²⁴ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות.

²⁵בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל. ²⁶רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה'. ²⁷באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית-המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה, ²⁸הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר:

²⁹"אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה,

כי קיימת את אשר הבטחת לי;

במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם!

³²הוא האור אשר יאיר את עיני העמים

ויהיה תפארת עמך ישראל!"

³³יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם.

שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים: "מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי-דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים."

בבית-המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת-פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים.

³⁸חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם ה' ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף-סוף בא המשיח!

³⁹לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם – אל נצרת עירם אשר בגליל. ⁴⁰הילד גדל והיה לנער בריא וחסון, מלא חכמה, ויד אלוהים הייתה עליו.

כשמלאו לישוע שתים-עשרה שנים עלו הוריו לירושלים – כמנהגם מדי שנה – כדי לחוג את חג הפסח. ⁴³בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם. ⁴⁴הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים, ⁴⁵ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם.

⁴⁶לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית-המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות. ⁴⁷כל שומעיו התפעלו בפקחותו , מהבנתו ומתשובותיו. ⁴⁸הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו: "בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום."

⁴⁹"מדוע חיפשתם אותי?" שאל ישוע בתמיהה. "האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?" ⁵⁰אולם הם לא הבינו למה התכוון.

⁵¹ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש. ⁵²ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם.