אגרתו הראשונה של יוחנן השלי 5

1כל המאמין שישוע הוא המשיח, בן-האלוהים ומושיענו, הוא בנו של אלוהים; וכל האוהב את האב אוהב גם את בניו. מידת אהבתנו לבני-אלוהים מצביעה על מידת אהבתנו לאלוהים. לאהוב את אלוהים פירושו לעשות כל מה שהוא אומר לנו, וזה כלל לא קשה, שכן כל בני-האלוהים מסוגלים לנצח את השטן בכוח האמונה בישוע המשיח.

מי יכול להילחם ולנצח במערכה נגד השטן? רק מי שמאמין באמת שישוע הוא בן-האלוהים! זהו ישוע אשר בא במים ובדם – לא רק במים (בעת טבילתו), אלא גם בדם (בעת צליבתו). רוח הקודש הוא שמעיד על כך, והרוח מדבר אמת בלבד[a]. אם כן, יש לנו שלושה עדים שעדותם זהה לחלוטין: הרוח, המים והדם. הלא כולנו מאמינים לעדותם של אנשים בבית-משפט, אם כך, מה הקושי להאמין לעדותו של אלוהים? ואלוהים העיד שישוע בנו. 10 כל המאמינים יודעים היטב בלבם שישוע הוא בן-האלוהים. מי שאינו מאמין עושה את אלוהים לשקרן, שכן אינו מאמין לעדותו של אלוהים על בנו. 11 אלוהים העיד על כך שנתן לנו חיי נצח בבנו ישוע המשיח. 12 לכן, המאמין בבן-האלוהים יש לו חיי נצח, ומי שאינו מאמין – אין לו.

13 כתבתי זאת לכם, המאמינים בבן-האלוהים, כדי שתדעו שיש לכם חיי נצח. 14 אנו בטוחים שאלוהים מקשיב לכל בקשותינו, בתנאי שאינן נגד רצונו. 15 הואיל ואנחנו בטוחים שהוא מקשיב לכל בקשותינו, אנו יודעים ללא ספק שיענה לנו וימלא אותן.

16 אם אתה רואה את אחיך המאמין חוטא חטא שאין עליו עונש מוות, עליך להתפלל בעדו ולבקש מאלוהים שיסלח לו. אלוהים באמת יסלח לו ויטהר אותו, ואף יעניק לו חיים חדשים. אולם אם אחיך ביצע חטא שעונשו מוות, תוכל לחסוך את תפילתך, כי אלוהים בין כך ובין כך לא יסלח לו.

17 כמובן שכל מעשה רע הוא חטא, אך איני מתכוון לחטאים הרגילים שעליהם אלוהים סולח. אני מתכוון לחטא שאין עליו סליחה ומחילה.

18 אדם המשתייך למשפחת אלוהים אינו חוטא בכוונה תחילה, כי המשיח בן-האלוהים שומר עלינו היטב, והשטן אינו יכול לגעת בנו. 19 אנו יודעים, שאנו ילדי-אלוהים, ושכל העולם סביבנו נתון לשלטון השטן. 20 אנחנו גם יודעים, שהמשיח בן-האלוהים בא לעולם, כדי לעזור לנו להכיר ולדעת את האל האמיתי. זהו האל היחיד והאמיתי וחיי הנצח!

21 בני היקרים, היזהרו והישמרו מפני כל דבר, שעלול לתפוס את מקומו של אלוהים בלבכם. – אמן.

Footnotes

  1. אגרתו הראשונה של יוחנן השלי 5:6 דברים אלה אמורים נגד הדעה שרווחה בחוגים מסוימים באותו זמן, שישוע קיבל את תכונתו האלוהית כשרוח הקודש ירדה עליו בעת טבילתו, והסתלקה ממנו בעת צליבתו.