1החלטתי שלא אבוא יותר לצער אתכם, 2כי אם אני אגרום לכם צער, מי ישמח אותי? בטח שלא מישהו שהעצבתי. 3מסיבה זאת כתבתי לכם את המכתב ההוא – לא רציתי לבוא אליכם ולהתעצב בגלל אלה שצריכים לשמחני, ואני בטוח ששמחתי היא שמחת כולכם.
4מה שנאתי לכתוב לכם אותו מכתב! כתבתי אותו בכאב ובדמעות לא כדי להכאיב לכם, אלא כדי להראות לכם מה רבה אהבתי אליכם.
9כתבתי את מכתבי על-מנת לבחון את נכונותכם לציית בכל הדברים. 10אם אתם סולחים למישהו על איזה דבר, גם אני סולח לו. שהרי כאשר אני סולח, אם אכן עלי לסלוח למישהו, אני עושה זאת למענכם ובסמכות המשיח, 11כדי שהשטן לא יערים עלינו במזימותיו ותחבולותיו המוכרות לנו.
12בהגיעי לעיר טרואס נתן לי האדון הזדמנות נפלאה לבשר את בשורת המשיח, 13אך לא מצאתי מנוחה לנפשי, כי לא פגשתי כמתוכנן את טיטוס אחי. לפיכך נפרדתי מאנשי טרואס ויצאתי למקדוניה לחפש את טיטוס.
14השבח לאלוהים המוביל אותנו במסע הניצחון של המשיח, ומפיץ על-ידינו את בשורת המשיח כריח ניחוח בכל מקום. 15אנחנו כניחוח המשיח לאלוהים בקרב הנושעים ובקרב הלא-נושעים. 16ללא-נושעים אנו כריח מוות, ואילו לנושעים אנו כניחוח המעניק חיים. אך מי ראוי למשימה כזאת?
17רק אלה אשר הם ישרים, שליחי אלוהים, מדברים בגבורת המשיח ובהשגחת אלוהים. איננו כאותם רבים שסוחרים בדבר-אלוהים לשם רווח.