¹בימים ההם, כשישוע והוריו גרו בנצרת, החל יוחנן המטביל להטיף במדבר יהודה. ² "חיזרו בתשובה!" קרא יוחנן. "שובו אל ה' כי מלכות השמים קרובה!" ³ ישעיהו הנביא ניבא על פעילותו של יוחנן כשאמר^[a]: "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו מסילותיו".

⁴ יוחנן לבש בגדים עשויים משער גמלים וחגורת עור. הוא אכל חגבים ודבש מהטבע. ⁵ אנשים מירושלים, עמק-הירדן וכל אזור יהודה יצאו למדבר כדי לשמוע את דבריו, ⁶ ולאחר שהתוודו על חטאיהם, יוחנן הטביל אותם בירדן.

⁷ אולם כשראה יוחנן שפרושים וצדוקים רבים באים להיטבל, הוא דחה אותם. "בני נחשים אתם!" אמר להם יוחנן. "מי אמר לכם שתוכלו להימלט מהעונש שה' עתיד להביא עליכם? ⁸ לפני שתיטבלו אתם חייבים להוכיח במעשים שבאמת התחרטתם על חטאיכם. ⁹ אל תחשבו בלבכם: 'אלוהים לא יעניש אותנו כי אנחנו יהודים, בני אברהם'. הרי אלוהים יכול לעשות מהאבנים האלה בנים לאברהם!

¹⁰ "כבר עכשיו מוכן גרזן המשפט של אלוהים לכרות כל עץ חסר תועלת שאינו נושא פרי. עצים חסרי תועלת ייכרתו ויישרפו!

¹¹ "אני כרגע מטביל במים את אלה שבאמת מתחרטים על מעשיהם הרעים, אולם בקרוב יבוא אדם גדול ונעלה ממני שאני לא ראוי אפילו לשאת את נעליו, והוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש. ¹² הוא יפריד בין המוץ לבין גרגרי החיטה – את המוץ ישרוף באש נצחית, ואילו את החיטה ישמור באסם."

¹³ באותו זמן בא ישוע מן הגליל אל נהר הירדן, כדי להיטבל על-ידי יוחנן.

¹⁴ יוחנן ניסה לשכנע אותו ואמר: "אתה צריך להטביל אותי, ולא אני אותך!"

¹⁵ אולם ישוע עמד על דעתו ואמר: "הטבל אותי, בבקשה. עלי לעשות את כל הדרוש." ויוחנן הטביל אותו.

¹⁶ מיד לאחר הטבילה, כשישוע יצא מהמים, השמים נפתחו מעליו והוא ראה את רוח אלוהים יורדת עליו בדמות יונה. ¹⁷ קול קרא מהשמים: "זהו בני אהובי, ובו אני חפץ."