¹כשהתקרבו ישוע ותלמידיו לירושלים ועברו ליד הכפר בית-פגי, שעל הר הזיתים, שלח ישוע שניים מתלמידיו אל הכפר ואמר: ² "כשתיכנסו אל הכפר תראו אתון קשורה ולידה עיר. התירו אותם והביאו אלי. ³ אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו פשוט: 'האדון זקוק להם.' והוא יניח לכם מיד."

⁴ דבר זה בא לקיים את הנבואה^[a]:

⁵ "גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלים!

הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא,

עני ורכב על חמור ועל עיר בן-אתנות."

⁶ שני התלמידים הלכו אל הכפר ועשו כדברי ישוע. ⁷ הם הביאו אליו את העיר ואת האתון, ריפדו את גבם במעיליהם והושיבו עליהם את ישוע. ⁸ רבים מההמון השליכו את מעיליהם על הדרך לפני ישוע, ואחרים כרתו ענפים מהעצים ושטחו אותם לפניו. ⁹ ההמונים החלו להידחק מלפניו ומאחוריו וקראו:

"הושע-נא לבן-דוד!"

"ברוך הבא בשם ה'!"^[b]

"הושע-נא במרומים!"

¹⁰ כשנכנס ישוע לתוך ירושלים, העיר כולה התרגשה מאוד. "מי האיש הזה?" שאלו האנשים.

¹¹ וההמון השיב: "זהו ישוע – הנביא מנצרת שבגליל!"

¹² ישוע הלך לבית-המקדש, גירש את הסוחרים והקונים, והפך את שולחנותיהם של מחליפי הכספים ואת דוכניהם של סוחרי היונים.

¹³ "בכתבי-הקודש כתוב^[c] 'ביתי בית-תפלה יקרא'" קרא ישוע, "ואילו אתם הפכתם אותו למאורת גנבים!" ¹⁴ העיוורים ובעלי המום שהיו בבית-המקדש ניגשו אליו, והוא ריפא אותם שם. ¹⁵ אולם כשראו ראשי הכוהנים והסופרים את הניסים והנפלאות שחולל ישוע, וכששמעו את הילדים הקטנים קוראים במקדש: "הושע-נא לבן-דוד!" הם התרגזו מאוד ושאלו אותו: ¹⁶ "האם אתה שומע את מה שהילדים האלה אומרים?"

"כן," ענה ישוע. "האם מעולם לא קראתם בכתבי-הקודש^[d]: 'מפי עוללים ויונקים יסדת עז'!"

¹⁷ ישוע עזב אותם והלך לבית-עניה – שם נשאר ללון באותו לילה.

¹⁸ כשחזר בבוקר לירושלים היה רעב. ¹⁹ הוא ראה עץ תאנה בצד הדרך, אבל כשניגש לחפש תאנים מצא עלים בלבד. "לעולם לא תישאי פרי!" אמר ישוע לתאנה, ומיד התייבש העץ.

²⁰ התלמידים נדהמו ושאלו: "כיצד יבשה התאנה לפתע?"

²¹ וישוע ענה: "אני אומר לכם: אם באמת תאמינו ולא תטילו ספק, תוכלו גם אתם לעשות דברים כאלה ואף גדולים מאלה. אפילו תוכלו לומר להר הזה: 'זוז, הזרק לים!' והוא ישמע בקולכם. ²² תוכלו לקבל כל דבר שתבקשו בתפילה – אם רק תאמינו."

²³ כשחזר ישוע לבית-המקדש ולימד את העם, באו אליו ראשי הכוהנים וזקני העם, ודרשו לדעת באיזו רשות הוא עושה את כל הדברים האלה.

²⁴ "אני אענה לשאלתכם אם אתם תענו לשאלתי," השיב להם ישוע.

²⁵ "האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או לא?"

הם התייעצו ביניהם: "אם נאמר שאלוהים שלח את יוחנן, הוא ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. ²⁶ ואם נאמר שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם חושבים שיוחנן היה נביא." ²⁷ לבסוף השיבו: "איננו יודעים." אמר להם ישוע: "אם כך, גם אני לא אענה לשאלתכם. ²⁸ אולם מה דעתכם: לאב אחד היו שני בנים. 'בני, לך היום לעבוד בכרם,' ביקש האב מבנו הבכור. ²⁹ 'אינני רוצה,' השיב הבן, אבל אחר כך שינה את דעתו והלך לעבוד בכרם. ³⁰ הלך האב אל הבן הצעיר וחזר על בקשתו. 'טוב, אבא אני אלך,' השיב הבן הצעיר, אולם לא הלך לכרם. ³¹ מי מהשניים שמע בקול אביו?"

"הבן הבכור, כמובן," השיבו.

"אני אומר לכם שהמוכסים והזונות יכנסו למלכות השמים לפניכם," הסביר להם ישוע את המשל. ³² "כי יוחנן המטביל אמר לכם לחזור בתשובה ולהאמין באלוהים, ואתם לא שבתם; בעוד שפושעים וזונות כן שבו בתשובה. גם לאחר שראיתם כיצד הם שבו, לא נהגתם כמוהם ולא האמנתם לדברי יוחנן.

³³ הקשיבו עתה למשל הבא: בעל-אדמה נטע כרם, בנה גדר סביבו, הקים מגדל שמירה, הפקיד את הכרם בידי כורמים שכירים ונסע לארץ רחוקה.

³⁴ בעת הבציר שלח בעל-הכרם אחדים מאנשיו אל הכורמים, כדי לאסוף את חלקו ביבול הענבים.

³⁵ אולם הכורמים הכו את האחד, סקלו באבנים את השני והרגו את השלישי.

³⁶ בעל-הכרם שלח קבוצה גדולה יותר של אנשים כדי לאסוף את היבול, אך גורלם היה כגורל קודמיהם. ³⁷ לבסוף שלח האיש את בנו, כי חשב שיכבדו אותו ויפחדו מפניו.

³⁸ אולם כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו זה לזה: 'הנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, וכך נזכה אנחנו בירושה!' ³⁹ הם גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.

⁴⁰ כשישוב בעל-הכרם, מה לדעתכם יעשה לאותם כורמים?"

⁴¹ השיבו המנהיגים: "הוא יוציא להורג את השכירים הרעים, וייתן את הכרם לפועלים נאמנים יותר, אשר יתנו לו בזמן את היבול המגיע לו."

⁴² ישוע המשיך ואמר: "האם מעולם לא קראתם בכתובים^[e]:

'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה,

מאת ה' היתה זאת; היא נפלאת בעינינו'

⁴³ אני מתכוון לומר שה' ייקח מכם את המלכות, וייתן אותה לעם אשר ייתן לו את חלקו ביבול. ⁴⁴ מי שיתקל באבן הזאת וייפול עליה – יתנפץ לרסיסים; מי שתיפול עליו האבן – יישחק לאבק."

⁴⁵ כשהבינו ראשי הכוהנים והפרושים שישוע התכוון אליהם – כלומר, שהם היו הכורמים במשל – ⁴⁶ הם רצו לתפוס אותו, אבל פחדו לעשות דבר מפני ההמון אשר האמין כי ישוע הוא נביא.