שמי יונתן לוי, ואני חוקר תנ”ך ומקרא בטכניון חיפה כבר שמונה שנים. לפני כמה חודשים, כשהכנתי הרצאה על ספרות יהודית מהמאה הראשונה, נתקלתי שוב ושוב בשאלה שתלמידים שואלים: מי היה מתי השליח, ומה אנחנו יודעים עליו מעבר לשם? השאלה הזו, שנדמית פשוטה, פותחת בפנינו דיון עשיר על זהות, מסורת, ועל האדם שמאחורי אחד הספרים המוכרים ביותר בתולדות הדת המערבית.
מגובה המכס אל המעגל הפנימי
הספרות הסינופטית מציגה את מתי בסצנה אחת, מרוכזת, כמעט קינמטוגרפית. הוא יושב בבית המכס, אחד מאלה שנחשבו בעיני עמיתיהם היהודים לבוגדים כלכליים, גובים בשם הכיבוש הרומי. ישוע עובר, מביט בו, ואומר: “לך אחריי.” ומתי קם.
מה שמעניין כאן אינו רק הדרמה של הרגע, אלא ההקשר הכלכלי-חברתי. גובי מכס לא היו עניים. הם היו אנשים שיודעים לכתוב, שמנהלים ספרים, שיש להם גישה לכסף ולרשתות מסחריות. [Link: מתי פרק ט’ - קריאת מתי]
האפיזודה הזו מופיעה גם אצל מרקוס (פרק ב’) ואצל לוקס (פרק ה’), אך שם הדמות נקראת “לוי בן חלפי”. הבדל השם הזה הוא אחד הנושאים הוותיקים בביקורת המקרא, ורוב החוקרים מניחים שמדובר באותו אדם, שמתי הוא שמו השני או שמו הנוצרי.
מי כתב את הבשורה?
כשאני מדבר עם סטודנטים על מתי השליח, הם מניחים שהוא כתב את “בשורת מתי” בידיו. ההיסטוריה קצת יותר מסובכת.
הבשורה המיוחסת למתי נכתבה ככל הנראה בין שנת 80 לשנת 90 לספירה, כלומר עשרות שנים אחרי מות ישוע. הבשורה עצמה אינה חותמת את שמה; הייחוס למתי מגיע ממסורת כנסייתית שמתחילה עם פאפיאס מהיראפוליס בתחילת המאה השנייה.
יש ויכוח אמיתי אם מתי, גובה המכס הגלילי, כתב את הטקסט בעצמו, או אם תלמידיו או עורכים מאוחרים יותר ריכזו חומרים שמסר בעל-פה. שתי האפשרויות מכובדות בקרב חוקרים. [Link: בשורת מתי - מבוא לספר]
מה שכן ברור הוא שהבשורה הזו מכוונת לקהל יהודי-נוצרי. היא מצטטת את התנ”ך יותר מכל בשורה אחרת, פותחת ביוחסין ממלכותיים מדוד ואברהם, ומציגה את ישוע כ”משה חדש” שנותן תורה חדשה מהר. מישהו שחי בתוך המסורת היהודית כתב את הטקסט הזה.
מה אנחנו יודעים עליו מחוץ לבשורות?
כמעט כלום. זו האמת הפשוטה.
מתי מוזכר ברשימות השנים-עשר שליחים שמופיעות אצל מתי, מרקוס, לוקס, ובספר מעשי השליחים. הוא תמיד כלול ברשימה, אך לא תמיד באותה מיקום, פעם שביעית, פעם שמינית, לפי הגרסה. [Link: מעשי השליחים פרק א’ - השליחים הראשונים]
הכנסייה הקדומה פיתחה מסורות שונות על גורלו. אוסביוס מקיסריה, ההיסטוריון הנוצרי מהמאה הרביעית, כותב שמתי הטיף תחילה ליהודים ואחר כך יצא לאזורים אחרים, ומשאיר מאחוריו את כתביו בשפה העברית. אבל גם זה ספקולציה היסטורית, לא עובדה מוצקה.
מתי בהקשר יהודי
כשאני קורא את הבשורה עם הסטודנטים שלי, אני מדגיש נקודה שלעתים נשכחת: מתי לא שבר עם יהדותו ברגע שקם מבית המכס והלך אחרי ישוע. הוא הצטרף לתנועה שהייתה, בשלב הזה, תנועה יהודית פנימית.
הבשורה של מתי שמרה על עולם שלם של פרקטיקות ומחשבות יהודיות. “אל תחשבו כי באתי לבטל את התורה,” אומר ישוע בהרצאת ההר (מתי ה’, יז’). הנוכחות של הפסוק הזה ברצף ארוך ומורכב על מצוות ואחריות מוסרית מעידה על קהל שהיו לו שאלות האלה חשובות עמוקות.
בספרייה בחיפה
כשישבתי עם הביוגרפיות המקראיות, הבנתי שמה שמושך אנשים לשאול על מתי השליח אינו רק סקרנות היסטורית. יש משהו בדמות שלו שמדבר אל אנשים שמרגישים שעמדו בצד, שנחשבו פחות ראויים, שנסיבות חייהם הרחיקו אותם ממשהו שרצו להיות חלק ממנו.
מתי ישב בבית המכס. הוא היה שם כי בחר בכסף, או כי נקלע לנסיבות, או כי זו הייתה האפשרות שנפלה לחלקו. אנחנו לא יודעים. אבל הסצנה בבשורה אינה מתעניינת בהסבר. היא מתעניינת בשינוי.
הרלוונטיות של השאלה כיום
יש קהילות קוראים בישראל ומחוצה לה שחוזרות לטקסטים האלה לא כתרגיל אקדמי אלא כשאלה חיה. מי היה האדם שכתב, או ששמו ניתן לאחד הטקסטים הנקראים ביותר בעולם? מה הביוגרפיה האמיתית שלו לעומת הביוגרפיה האגדתית?
המחקר המודרני, מן האוניברסיטאות הישראליות ועד מוסדות בינלאומיים, ממשיך לחפור בשאלה הזו. הממצאים הארכאולוגיים מהגליל, הטקסטים שנמצאו במדבר יהודה, המחקרים על הקהילה היהודית-נוצרית הקדומה, כל אלה מוסיפים שכבות להבנה.
מתי עצמו נשאר, במובן רב, אדם שאנו יודעים עליו מעט. שליח שמהחלטה אחת, בבוקר אחד ליד שולחן המכס, הפך לחלק ממשהו שגדל הרבה מעבר למה שיכול היה לדמיין.
[Link: ספר תהילים - שירה ותפילה במקרא]
[Link: מבוא לברית החדשה - הקשר ומסורות]